השיר האחרון של דיוויד בואי

י אפשר לגשת לאלבום של בואי לבדו. מדובר, הרי, באגדה, אחד היוצרים החשובים של 50 השנים האחרונות, אדם בעל ורסטיליות כה גדולה ביצירתו כך שמגוחך להשוות אותו לכל אמן אחר שפעל בתרבות הפופולרית. יצירותיו נעות בין כאלה שפונות לקהל הרחב יותר (Ziggy Stardust, Let's Dance, Hunky Dory ועוד המון) לבין כאלה שפונות למעריציו האדוקים ומעמיקות את ההתעסקות החדשנית שלו במוזיקה (Low, Heroes, Outside, Earthling ועוד המון). בבחינה של אלבומו הקודם, The Next Day, ששוחרר לאחר שתיקה של מעל עשור, בפרספקטיבה של מסע ביצירתו, נדמה כי בואי הציב עצמו על פסגת הר, השתקע בה תוך שהוא מתבוננן בנוף המופלא הפרוש תחתיו, ובדרך אותה טיפס עד ההר, נזכר בנקודות השונות במסע. זה היה בואי נוסטלגי, רענן אך לא חדשני, שסיפק מפגן כוח וחיות גם בגיל 67, כאילו אומר – אני כאן, היכן אתם.

שנתיים חלפו, חלקן תחת מעטה חששות – האם בואי ישוב, או שאולי היה The Next Day גיחה קצרה מהאפלה, רק לפני שישוב אליה חזרה. ואז הגיעה ההכרזה, ואז הסינגל הראשון והמבריק, ועתה מגיע ★, Blackstar, ומבהיר: בואי לא סיים את המסע הארוך שלו. הוא קם ממקום המנוחה על פסגת ההר, והמשיך ללכת קדימה, למחוזות לא נודעים. ומיד מתברר שהם מבין המקומות המרתקים ביותר שהוא ביקר בהם עד כה.