היא עברה לביתה החדש בפתאומיות,לא הודיעה ולא סיפרה לאף אחד,אפילו לא לאמה.ביום שהיא עברה לביתה החדש המון מוזמנים הגיעו "לברך" כולם היו דרוכים וחסרי שקט. והיא?היא שכבה לה בשקט בבגדיה הלבנים, ממתינה בסבלנות,נותנת לכל אחד את הזמן שלו. היא לא מבינה בכלל למה כולם הגיעו?היא רוצה את השקט שלה,לא סתם היא עברה לבית זה.
היא מחליטה לעצום את עיניה ולהתעלם מהסובבים אותה,אפילו מאמה,היא עוצמת את עיניה ונשכבת על גבה. אמה מגיעה מספר פעמים בחודש לבקרה,והיא נמצאת באותו המקום ובאותה התנוחה,ללא תנועה וללא הבעה. אמה מנסה להגיע אליה למרות החומה שנבנתה סביבה,אך היא לא מצליחה,, החומה בנויה היטב. למרות שאינה מצליחה היא תמיד מגיעה לבקרה. לפעמים היא באה עם עציץ זה או אחר להפיח חיים בביתה החדש של ביתה .בסוף כל ביקור לאחר ניגוב הדמעות היא אכן מבינה,זהו בית קבע. בית שאין ממנו חזרה...יהי זכרה ברוך.
