"היי, יקירתי
כמה זמן עבר? חודש, חודשיים? שנה וחצי אה?
את כבר לא חלק ממני, אפילו הריח שלך נעלם,
אני לא זוכר איך נשמע הקול שלך וזה מפחיד כל כך.
לפעמים כשמקרה אנחנו נפגשים אני לא מצליח להביט בך,
את זרה לי.
ואני עובר לידך כאילו מעולם לא הכרנו
אני עובר לידך כאילו אף פעם לא נגעת בגוף שלי,
כאילו מעולם לא היינו לגוף אחד.
זה מוזר, זה מפחיד, זה מעורר בי בחילה.
איך יום אחד הגלגל חוזר על עצמו ושני זרים שהפכו לאדם אחד
הופכים חזרה לשני זרים רק עם מזוודה מלאה רגשות
ולפעמים זה מתבטא בכעס או שנאה.
אני לא כועס עליך, אני אפילו לא שונא אותך,
אני לא יודע מה אני כן
אבל אני בהחלט כבר לא חושב על זה כי פעם,
פעם אהבתי אותך מדי.
הפרידה ממך השאירה בי שריטות
לא יכולתי לנשום בלי שדמעות זלגו מעיניי וזה היה כל כך כואב,
להישאר לבד ולחפש נחמה בהיסטוריה שלנו,
ברגעים שאהבת אותי כמו שלא אהבת קודם.
ועכשיו יש לך אהבה חדשה,
כזו שתתמכרי לריח שלו, שיריח אותך ללא הפסקה.
כזו שתחבק אותך בכל הזדמנות
כזו שאולי יום אחד ישבר לו הלב.
אבל עכשיו אתם יחד, מתמודדים עם רגעים יפים פחות, נהנים מהפרפרים
שעוד לא נתפסו ברשת, משוגעים אחד על השני
ולמי אכפת מי היה שם קודם אה?
אז עכשיו שניהם מחובקים, אני חזק מחייך
ובעצם לכולנו טוב אז למה לעזאזל את כותבת לי?
נ.ב מודה לך על הסקריפט חצרוני
