״יש לי 2 חוקים. הראשון, אסור לנשק אותי. השני, אסור לחבק אותי.״
צחקתי בקול. איזה מין חוקים אלו? איפה כל החום והאהבה? אני הולכת לחבק אותך מתוך שינה, אתה יודע את זה, נכון? ולפעמים גם ביום יום. זה לא יהיה בכוונה נגד החוק שלך, זה פשוט שאני אשכח. זה פשוט שכשאראה אותך ארצה לחבק אותך, אז אעשה זאת.
מה תעשה? תרחיק אותי בכח? תנזוף בי?
מה תעשה? תתרחק ממני? תנסה לשכוח?
אתה יודע מה, גם לי יש חוקים.
הראשון לא משנה, אתה תקטול אותו במילא.
השני הוא שתספר לי הכל. לא, לא אכפת לי איך עבר עלייך היום. אני רק רוצה לדעת כשאתה לא מזיין מישהי אחרת. זה הכל.
ויש גם חוק שלישי, אבל אני לא אספר לך אותו. אני לא אפתח בפנייך את הלב שלי, אני אשמור את המפתח, לא אתן לך להיכנס.
הוא גם ככה שבור, מרוסק. אני לא צריכה אותך שם.
אתה לא תשים לב, כי מבחינתך אני עוד אחת. עוד אחת שהייתה איתך, עוד אחת שעברת.
אולי אני קצת ההיא שלא רצית לפגוע בה ופגעת, אבל רק טיפה. כבר מזמן אני לא עוברת לך בראש, כבר מזמן שלא אכפת לך.
אז כרגע, המפתח נשאר אצלי. אולי בין השפתיים, במקום הזה שאליו אתה לא מגיע. כי יש לך שני חוקים, והראשון אומר שאסור להתנשק
