מוצו כל הספינים, כבר נסחטו כל האמוציות.
חרף העובדה שעורכי התוכניות מצליחים בלהטוטיהם לגרום לצופים לחשוב שיש עלילות מסואבות בתוך המרק הדליל הזה של תאבי הפרסום והתהילה הסתמית, ניכר שאנשים עייפים. עדיין לא מספיק כדי ללחוץ בשלט על תוכן ראוי יותר, אך יש תחושה של שובע.
ליהקנו את הדמויות הנבערות, הסקסיות, המוקיוניות אל תוך הסלון שלנו; מטרת העל של הבידור הזול והאסטתי קידשה את האמצעים ומכיוון שכמו סיגריות, אין השלכות מיידיות על הבריאות, אנחנו ממשיכים לשאוף מלוא החופן, כי זה קל, כי זה זמין.
אז סף הגירוי מתפקע ונדרשת כל הזמן חציית גבולות נוספת, עוד הקצנה.. (למי שלא חווה גירוי סוחף כזה, מומלץ לראות את סאני אוכל ביצה עם פלפל שחור) ככה זה כשמתעסקים בחוץ ולא בפנים.
אנחנו שוגים וקונים את מה שמנסים למכור לנו: רק נגרום לכם סוג של רגש- כעס, אהבה וכו' ואתם כבר שלנו. אתם כבר תסמסו ותבזבזו את הכסף שלכם, אתם תהיו מרותקים למסך ותדברו על זה במטבחון, בצאט ובספה הקרובה לביתך, ואנחנו נצחק כל הדרך אל הבנק.
במשחק הציניות הזה התוצאה בינתיים 50-50, אך יש לקוות שאולי אנשים יקדישו דקת מחשבה נוספת למה הם באמת רוצים לצרוך , ולא להפוך לבובות שטופות מח, כי בתכלס- חלק ממשמעות החיים זה לחשוב..
* ההמלצה לחשוב לא נבדקה במחקרים איכותניים או כמותניים ואין הוכחות חד משמעיות שאכן חשיבה תועיל לטווח הארוך.
העתק: גבי עבודות חשמל
