קיבלתי אותה לעבודה כי משהו בעיניים שלה נגע בי, הקו"ח שלה לא מרשימים מהשאר, גם לא היכולות הורבליות, אבל משהו תפס, היתה 5-6 שנים אחרי השירות הצבאי, שירות משמעותי באחת מיחידות המודיעין בארץ.
במרוצת השבועות היא התגלתה כעובדת חרוצה, לא דברנית במיוחד, לא התערבבה עם שאר החברים למשרד, מופנמת .
תמיד מגיעה בזמן , יוצאת אחרונה, לבוש נקי ומרושל, לא פעם ראיתי אותה בוהה באיזו נקודה דקות ארוכות ומיד ממשיכה בעבודתה.
ניסיתי להתקרב אליה מספר פעמים, תמיד הייתה עם חיוך מנומס, עונה באדיבות, עיניים מושפלות קצת וחוזרת לדסק העבודה שלה.
זו הייתה שעת ערב מאוחרת שנאלצנו להישאר כולנו לסיים פרזנטציה לאחד הלקוחות שלנו, כולם פרשו ונשארתי איתה לבד.
תמר..מה קורה? ניסיתי לגשש ברוך
"הכל בסדר"
ספרי לי קצת על עצמך, מה את עושה אחרי העבודה בד"כ?
לא הרבה, חוזרת הביתה טלוויזיה ספרים.
חברים? חברות? לא יוצאת? בחורה בגילך ?
יש לי חברה אחת גרה רחוק , לא יוצא לנו הרבה להיפגש מדברות הרבה הטלפון.
השיחה המשיכה ולמרבה ההפתעה היא ממש דיברה , שיתפה , אפילו הוצאתי ממנה חיוך אחד.
איך היה לך השירות הצבאי שאלתי?
בבת אחת היא קפאה, העיניים שלך הפכו להיות שוב חסרות הבעה.
בסדר, צבא את יודעת ניסתה להתחמק...
נהנית ממה שאת עושה? התפקיד שלך נשמע ממש מעניין .
בבת אחת נפתח מפל של דמעות, כאילו מישהו דקר חבית מים והיא התחילה לספר לי -
התפקיד שלי היה אחד מהתפקידים הכי נחשקים שיש לצבא להציע.
כל התיכון נלחמתי לקבל אותו.
את הבוגרים של היחידה חוטפים ישר התעשיות הביטחוניות
לא הייתה מאושרת ממני שהתקבלתי.
אם לא המפקד שלי זו יכלה להיות קפיצת המדרגה שלי בחיי האזרחיים
יכולתי להיות במקום שונה..
התחלתי לזוז באי נוחות.. ספרי לי על המפקד שלך תמר..
שנה אחרי שהגיעה ליחידה התחלף המפקד הישיר שלי ,והוא התחיל עם רמיזות מיניות וזריקת הערות לא נעימות , אמרתי לו שיש לי חבר שנתיים.
הוא היה נותן לי מטלות שונות ומשונות שבכלל לא היו באחריותי ורק כדי להשאיר אותי במשרד נגיעות ידיים , משחקים בשיער, תמיד אמרתי לו לא שאני לא בעניין וחוץ מזה הוא נשוי ולי יש חבר.
ערב אחד שהם נשארו עד מאוחר - הוא תקף אותה מינית, בצורה אכזרית , כואבת, משפילה, זה נמשך שעתיים ארוכות שמהם היא לא התאוששה.
שעתיים של סבל, שעתיים מספיקות להרוס חיים שלמים.
למחרת הגישה תלונה וביקשה לעבור יחידה, מהחבר נפרדה,היא לא יכולה שיגעו בה, פשוטו כמשמעו לא סובלת מגע .
ניסית ללכת לטיפול? שאלתי ברוך
כן ,זה לא כל כך עזר אז הפסקתי.
ודיברת על זה עם מישהו?
את השנייה חוץ מהמטפל שלי שיודע על זה, לא סיפרתי ..הבושה את יודעת, איך יסתכלו עלי?
מה קרה עם התלונה? עשו לו משהו ? שאלתי ומנסה להחזיק את הדמעות שלי .
כן היא אמרה.. הוא קיבל נזיפה והעבירו אותו יחידה, כנראה הוא חשוב לצבא לא זרקו אותו.
חיבקתי אותה בחום ומתוך הדמעות היא אמרה לי " תודה.. תודה שנתת לי לספר"
הסיפור הזה קרה לפני מספר שנים, ולאחרונה אני נזכרת בו בתכיפות ולמה?
כי מה קורה לכל הרוחות למערכת המשפט המזורגגת שלנו?
ממתי עונש על העלמת מס יותר חמור מעונש על הטרדות מיניות? ממתי המדינה לא לוקחת אחריות על הנפגעות במיוחד במערכת הצבאית ומתנערת מהן כמו אבק.
כמה נמצאות בקרבנו בחורות כמו תמר שלא מתלוננות והולכות עם צלקות כי המערכת שלנו דפוקה?, "בשביל מה להתלונן .. חבל. שהתלוננתי .. יכולתי להישאר ביחידה שלי" – אלו מילים שלא אשכח לעולם.
שעתיים מספיקות להרוס חיים שלמים.
סתם חומר למחשבה.
