ישנה תגובה רפלקסיבית כמעט של לעג, בוז, זעם אל מול ההתבטאויות המקוממות של אלו המכונים ׳שופרות ביביסטים׳ כגון אבישי בן חיים, ריקלין, סגל, לינור, גלית דיסטאל חרטביאן, סאני ודומיהם.
הרפש, ההבלים והנאצות שהם מנפקים כמעט על בסיס שעתי אינם עושים חסד עם המנהיג אותו הם מתיימרים לדברר. כל זה רק מחזק את אלו האומרים שביביסטים הם עדר חסר בינה שמצטיין בעיקר בפולחן אישיות ושנאת שמאלנים או כל מי שמביע לדידם כפיות טובה כלפי המלך. ופה אני טועה.
גם אני לא פעם נקלע לאש צולבת מול ביביסטים ונדמה שההתכתשות הזאת כיום משרתת בעיקר את אלו המבקשים לגונן עליו בכל מחיר. אם פעם הם ייצגו את האיש הכל יכול במדינה, הרי שכיום הם בעיקר מצופפים שורות מול פוליטיקאי דועך.
וכאן המלכודת.
בשדרה הפופוליסטית-דמגוגית של תועמלני הימין הביביסטי - אין טעם רק בייצוג עמדה. המטרה העיקרית היא לעורר פרובוקציה, להוציא את המחנה האנטי-ביביסטי משלוותו; לעורר את חרון אפם של מתנגדי נתניהו ולשאוב אותם לתוך השיח המתלהם שטוף השקרים והשנאה.
הלוגיקה הפוליטית הצינית הזאת גורמת לאנשים שהם אינם חסידי ביבי מובהקים, אבל מגדירים את עצמם כאנשי ימין - לצופף שורות מאחורי נתניהו אל מול ׳שיח השנאה׳ המתרחש בין ׳כן ביבי ל-לא ביבי׳. העובדות וההגיון נדחקים הצידה, אל מול הצורך הכמעט קמאי של האדם - להגן.
לכן לא מפתיע שינון מגל אחד או ריקלין אחד - שווים עשרות מונים לביבי באמרותיהם המשתלחות ומעוררות הזעם - מאשר דוברי ימין שאינם חפים מביקורת עצמית ויכולת לראות מציאות מורכבת יותר ולהציגה באופן מתון. המתינות אינה משרתת את ביבי.
לכן אנסה לגזור על עצמי דבר שכמעט בלתי אפשרי - לא ליטול חלק בזה.
בכבוד רב,
חצרוני 7 המתוק.
